<h1>ראב"ן סימן שמ"ד</h1>
<h2>דף מב:</h2>
אע"ג דר' יהודה פליג ואמר כלי ראשון אינו מבשל אא"כ יש בו ציר או חומץ, מיהו מדחזינן דרב יוסף מדקדק בדתנא קמא דאמר כלי ראשון מבשל כדאמר סבר רב יוסף למימר מלח הרי הוא כתבלין דבכלי ראשון בשלה וכו', מכלל דכת"ק ס"ל לבתראי וקיימ"ל כוותיה דכלי ראשון מבשל. מיהו מלח שרי לתת אפילו לתוך כלי ראשון כלישנא בתרא דרב יוסף וכדא"ל אביי תני(א) ר' חייא מלח אינו כתבלין דבכלי ראשון לא בשלה וכדרב נחמן דאמר צריכה מילחא כבישולה דבישרא דתורא.
<h2>דף מג.</h2>
אין נותנין כלי תחת הנר בשבת כדי שלא תפול הנר על השולחן בשבת, משום דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל והנר אינו ניטל בשבת. אבל אם צריך למקום הכלי כגון שהיה הכלי לפניו על השולחן וצריך לטלטלו כדי להניחו במקום אחר שצריך למקום הכלי, אגב שמטלטלו כדי לפנותו מניחו תחת הנר, דאמר ר' יצחק כשם שאין נותנין (כר) [כלי] תחת תרנגולת לקבל ביצתה כך אין נותנין [עליה] כלי בשביל שלא תשבר קסבר אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל, ואותביה כל הני תיובתא (בהדייהו) ונותנין כלי תחת הנר בהדייהו, ושני ליה בצריך למקומו אבל לא צריך לא, וקיימא לן כוותיה דא"ל רב ששת [מ"ג:] פוקו וא"ל לר' יצחק כבר תרגמה רב (ששת) [הונא] לשמעתיך בבבל כלומר דסבירא ליה כוותיה דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל ומסיק לה ואזיל.
<h2>דף מז:</h2>
וכשמניחו תחת הנר אסור ליתן בו מים או כלי שהוא מוכשר שהוא מקרב את כיבויו, דתנן לא יתן לתוכו מים מפני שהן מכבין ואוקמי' אפילו לרבנן דאמרו גרם כיבוי מותר, וטעמא מפני שמקרב את כיבויו.
